כשחסרה שן, או כשמתגלה שן פגועה מאוד, רופא השיניים כמעט אף פעם לא מציג דרך אחת ויחידה. אפשר לנסות להציל את השן בטיפול שורש ובכתר, אפשר להחליף אותה בשתל, בגשר או בתותבת חלקית, ולפעמים אפשר גם להמתין ולעקוב. כל אחת מהאפשרויות הללו נשמעת סבירה על הנייר, ולכן המטופל מוצא את עצמו מול דילמה אמיתית. המורכבות נובעת מכך שהפתרון שמתאים לאדם אחד אינו בהכרח מתאים לאחר. לכן חשוב להבין את הבסיס להחלטה לפני שנכנסים לכיסא הטיפולים, ולא רק אחרי שהצעת המחיר כבר על השולחן.
איך נראית החלטה נכונה בטיפולי שיניים?
החלטה נכונה מתחילה באבחון מלא ולא בהמלצה מהירה. לפני שמדברים על פתרון, כדאי שיבוצעו בדיקה קלינית, צילומי רנטגן ולעיתים סריקה תלת ממדית, ושהרופא ישאל על מצבכם הרפואי, על תרופות ועל הרגלים כמו עישון וחריקת שיניים. אחר כך ראוי שיוצגו בפניכם כל החלופות הסבירות, יחד עם היתרונות, החסרונות, משך הטיפול, העלות והתחזוקה הנדרשת בכל אחת. אם משהו נשמע חד משמעי מדי או פזיז, אין פסול בבקשת חוות דעת שנייה. כמו כן, חשוב לזכור שהפתרון הזול או המהיר ביותר אינו תמיד הכדאי ביותר בטווח הארוך, כי החלפה או תיקון עתידיים עלולים לעלות יותר, בזמן, בכסף ובאי נוחות.
כמה זמן יחזיק שתל שיניים?
התשובה הכנה היא שאי אפשר לקבוע מספר מדויק, אבל אפשר להעריך סיכויים. נתונים על שיעורי הצלחה גבוהים מאוד, בסביבות תשעים וחמישה עד תשעים ושמונה אחוזים, אצל מטופלים בריאים עם עצם מספקת והיגיינה דנטלית טובה. בפה בריא ובמעקב סדיר, שתל צפוי להחזיק בדרך כלל עשר עד עשרים שנה, ובחלק מהמקרים אף לאורך החיים. עם זאת גם המיקום בפה משפיע – שתל בלסת התחתונה מתאחה לרוב מהר יותר משתל בלסת העליונה, בשל הבדלים בצפיפות ובמבנה העצם. במקום לחפש הבטחה מוחלטת, כדאי לשאול את הרופא אילו גורמי סיכון קיימים אצלכם, ואילו מהם ניתנים לשינוי לפני הטיפול.
עישון והשתלות שיניים
עישון נחשב לאחד הגורמים המזיקים ביותר לשתלים. הניקוטין והחומרים הרעילים בסיגריה מצמצמים את זרימת הדם לאזור, וכך מאטים את הריפוי ופוגעים בתהליך שבו העצם נצמדת לשתל, הנקרא אוסאואינטגרציה. בנוסף, העישון מחליש את ההגנה החיסונית המקומית ומקל על הצטברות חיידקים, ולכן מעשנים חשופים יותר לדלקת סביב השתל, מצב המכונה פריאימפלנטיטיס. ההמלצה המקובלת היא להפסיק לעשן זמן משמעותי לפני הניתוח ולהישאר בלי סיגריות גם אחריו. מי שאינו מצליח להיגמל לגמרי צריך לדעת שהדבר מעלה את הסיכון, ולשוחח על כך בגילוי לב עם הרופא לפני קבלת ההחלטה.
סוכרת ושתלי שיניים
סוכרת אינה שוללת השתלה באופן אוטומטי, אך רמת האיזון שלה חשובה מאוד. סוכרת לא מאוזנת מחלישה את מערכת החיסון ומגבירה את הנטייה לזיהומים בפה, כולל זיהומים חיידקיים ופטרייתיים. היא גם פוגעת בכלי הדם הקטנים ומאטה את ריפוי הרקמות, ולכן תהליך ההשתלבות של השתל בעצם עלול להתארך או להיכשל. מנגד, מטופל עם סוכרת מאוזנת היטב, שנמצא במעקב רפואי צמוד, יכול בדרך כלל לעבור השתלה בהצלחה.
מה עושים כשאין מספיק עצם?
כדי שהשתל יחזיק, הוא זקוק לעצם מספקת בנפח ובצפיפות. העצם היא הבסיס שבתוכו הבורג מתייצב, ואם היא דקה, רכה או שנספגה לאחר שנים ללא שן, האחיזה הראשונית חלשה יותר והיציבות לטווח ארוך נפגעת. גם לאחר שההשתלה מסתיימת ייתכן תהליך איטי של ספיגת עצם סביב השתל, שגורם להתרופפות בהדרגה ומואץ בגלל עישון כבד, היגיינה לקויה ודלקות חניכיים. החדשות הטובות הן שקיימים כיום פתרונות רבים למצבים כאלה למשל השתלת עצם, הרמת סינוס בלסת העליונה ושתלים מיוחדים שנועדו לעצם דקה. חשוב לדעת שהכנת העצם מאריכה את משך הטיפול, אך היא השקעה בבסיס שעליו יישען השתל כל השנים.
היגיינת הפה ודלקת חניכיים
היגיינת הפה היא אולי הגורם שהכי קל להשפיע עליו. השתל עצמו אינו מפתח עששת, אך הרקמות שסביבו רגישות לדלקת. כשחיידקים מצטברים סביב השתל נוצרת דלקת בחניכיים, ואם היא מתקדמת היא הופכת לפריאימפלנטיטיס, דלקת שפוגעת ברקמה הרכה וגם בעצם התומכת, ועלולה בסופו של דבר להוביל לאובדן השתל. לכן יש לטפל בחניכיים לפני ההשתלה, ולהקפיד אחריה על צחצוח יסודי, שימוש בחוט דנטלי וביקורים אצל שיננית. ביקורת אצל רופא השיניים אחת לחצי שנה מאפשרת לאתר בעיות בשלב מוקדם, כשעוד אפשר לפתור אותן בקלות יחסית.
איך הסגר וחריקת שיניים פוגעים בשתל
הסגר, כלומר האופן שבו השיניים נפגשות בעת נשיכה ולעיסה, הוא גורם שרבים מתעלמים ממנו. שתל, בניגוד לשן טבעית, נעדר את הרצועה הגמישה שמרככת חלק מהעומס, ולכן כוחות חזקים מדי עלולים לפגוע בו. חריקת שיניים, הידוק לסתות או סגר לא מאוזן מפעילים לחץ עודף, שעלול לשבור את חרסינת הכתר, לשחרר את הבורג המחבר או אפילו לסדוק את השתל עצמו. כשל בשלב מאוחר נובע לא פעם דווקא מטראומה בסגר ולא מבעיה בניתוח עצמו. הקושי הוא שאין מכשיר שמודד מראש את עומס הלעיסה של אדם, ובוודאי לא אצל מי שכבר חסרות לו כל השיניים. שחיקה בשיניים הקיימות יכולה לרמוז על הבעיה, אך לא תמיד. לכן חשוב לספר לרופא על חריקה או כאבי לסת, ולשקול סד לילה ואיזון של הנשיכה כחלק מהתכנון הכולל של שיקום הפה.
מה עוד משפיע על אורך חיי השתל?
מעבר לגורמים האישיים, יש גם משתנים שקשורים בטיפול עצמו. ניסיונו ומיומנותו של הרופא המבצע, תכנון קפדני של מיקום השתל, סביבה סטרילית בזמן הניתוח ואיכות החומרים כולם משפיעים על סיכויי ההצלחה לטווח ארוך. אחרי הטיפול נדרש מעקב קבוע, בדרך כלל אחת לחצי שנה, ולעיתים תכופות יותר בהתאם למצב. אם מופיעים כאב, נפיחות, דימום, הפרשה או תחושת רפיון בשתל, יש לפנות מיד ולא להמתין. החלטה נכונה בין כמה פתרונות היא כזו שנשענת על אבחון מלא, על הבנה כנה של גורמי הסיכון האישיים שלכם, ועל מחויבות שלכם לתחזוקה. שאלו שאלות, בקשו הסברים, ובחרו את הפתרון שתוכלו לעמוד מאחוריו גם בעוד שנים רבות.
